הרבה הורים לילדים בגילאי בית ספר מבינים שצריך לתת חיזוק באנגלית אבל לא יודעים מאיפה להתחיל. האם להתרכז בלימוד אוצר מילים? האם להתרכז בתרגילי שמע כמו צפייה בסרטונים, שמיעת שירים? האם לתרגל דיבור? האם לתרגל טקסטים?
כדי לענות על השאלה הזו חשוב לי לעשות את ההבחנה רגע בין ילדים בגילאי גן עד כיתה ב’ בערך (כשהקריאה והכתיבה בעברית מבוססת), לבין ילדים בכיתות ג’ והלאה.
כשמדובר בשלב של גן וכיתה א’ ב’, כאשר עדיין לא התחילו את לימודי האנגלית באופן רשמי, כדאי להתרכז בעיקר בשפה המדוברת. זהו שלב שמאפשר משחק ויצירה בו אפשר ליהנות מלימוד חופשי. יש התלהבות ראשונית של הילדים מהיכולת להגיד מילים בשפה חדשה, יש סקרנות ורצון לספוג. אפשר לצפות בסרטונים באנגלית, לשחק משחקי אנגלית, להסתכל בספרים וללמוד אוצר מילים חדש מהתמונות. זהו שלב בו לומדים בלי הצורך בהספקים ובלי לחץ של מבחנים ותוכניות לימודים. אני ממליצה בשלב זה לאפשר לילדים לספוג לפי יכולתם ורצונם את השפה החדשה.
כאשר מגיעים לכיתה ג’ והלאה נדרשות מיומנויות אחרות. לשם השוואה זה כמו לעלות מהגן לכיתה א’, רק באנגלית: צריך ללמוד את האותיות והצלילים, לחבר אותיות למילה, לקרוא ולכתוב, להסתדר עצמאית עם הוראות, לתרגל בחוברות עבודה וכד’. זהו שלב בו מבססים את האוריינות באנגלית- רכישת היכולת לקלוט מידע, לאבד אותו, להבין אותו ולתקשר אותו החוצה באופן מדויק ומחייב.
אם הילד/ה שלכם הגיעו לכיתה ג’ או ד’ או ה’ ומעלה ומגלה קושי באנגלית הייתי בודקת קודם כל את הקריאה והכתיבה ומשם הייתי מתחילה לעבוד. מגיעים אלי כמות לא מבוטלת של תלמידים בגילאים מגוונים שפשוט לא ביססו את הקריאה והכתיבה כמו שצריך.
תארו לכם ילד שלא מצליח לקרוא ולכתוב בעברית. גם אם הוא שולט בעברית המדוברת נפלא, זוהי שפת האם שלו- הוא עדיין לא יצליח במשימות כיתתיות, החל מהבנת הוראות ועד קריאת טקסט, מענה על שאלות וכד’. לפעמים הוא לא יצליח אפילו בחשבון כי לא הבין את ההוראות לתרגילים, לא כל שכן במקצועות רבי מלל כמו תנ”ך, ספרות , היסטוריה וכד’.
באנגלית המצב יותר מורכב, כי השפה המדוברת עדיין נרכשת, אבל איך אפשר ללמוד בכיתה כאשר לא קוראים וכותבים? הכיתות פועלות כך שנדרשת מהילדים עצמאות כלשהי בלמידה. ילדים שנמצאים במצב של קושי בקריאה וכתיבה, גם אם הם מכירים מילים בעל פה, הם לא יזהו אותן בכתב וירגישו שהם יודעים אפילו פחות ממה שהם באמת יודעים. עם הזמן הם מאבדים עניין, מאבדים ביטחון ובשלב כלשהו מתייאשים וצוברים פערים. לפעמים פערים של שנים.
היכולת לקרוא ולכתוב כראוי, היא בעצם עצמאות חשובה ביותר עבור ילדים שלומדים בכיתה, ומשפיעה ישירות על המצב הלימודי שלהם בשיעורי אנגלית, לא כל שכן בהמשך דרכם באקדמיה ובמקום העבודה שיבחרו.
על אף החשיבות של השפה המדוברת, לא הייתי מקלה ראש בקריאה ובכתיבה. זוהי מיומנות שעל אף שנדרשת בה השקעה ניתן לרכוש אותה בזמן קצר יחסית ולשפר פלאים את המסוגלות והביטחון של הילדים במסע לרכישת השפה החדשה.
לא רק בספורט:
יום אחד, לפני כשנתיים החליטו שני הגדולים שלי (בני 10,11) שהם רוצים לעמוד על הידיים. הם כבר למדו איך עומדים על הראש וחיפשו אתגר חדש. אז הם ניסו וניסו וניסו, הניחו ידיים על הקרקע, הרימו את הרגליים בתנופה- ונפלו. בחיי שהם נפלו מאות פעמים, אבל כל אחר צהריים, בזמן משחק בבית הם המשיכו לנסות. הדבר המדהים שקרה תוך כדי הנפילות הרבות הוא שהם לאט לאט פיתחו שריר בזרועות.
בכל ניסיון שלהם היתה הפעלת כוח שחיזקה להם את השריר, וכך קרה שאחרי תקופה של כמה שבועות הם הצליחו להישאר על הידיים לכמה שניות. אחר כך הם היו צריכים לעבוד על שיווי המשקל וליישר את הגב והרגליים מספיק כדי לא ליפול. ההצלחות הקטנות בדרך עודדו אותם והם ידעו שהם בסוף יצליחו. וכך אכן קרה. הם המשיכו אימונים והיום הם מסוגלים לעמוד על הידיים וללכת על הידיים במשך דקות ארוכות. זאת מיומנות שיש להם בכיס, בכיף שלהם פה ושם רואים אצלי בבית ילדים הולכים על הידיים. היום הם כבר עובדים על אתגרים חדשים.
העניין בכל סוג של ספורט הוא שהוא מורגש בגוף היטב. זה לא משנה אם המטרה שלנו היא לעמוד על הידיים, להיות בנבחרת כדורסל או לשמור על בריאות ולחזק את שריר הלב- ההתמדה באימונים רושמת לנו בגוף הישגים קטנים ונראים לעין.
ומה לכל זה ולאנגלית?
אני מוצאת את עצמי חושבת הרבה על עניין ההתמדה. על הדרך. לכל אחד יש את הסיבות שלו לרצות לדעת אנגלית. אחד רוצה ללכת לכיוון עיסקי ואחר לכיוון המחקר, אחד רוצה לטייל בעולם ואחד רוצה בכלל קריירה בינלאומית במשחק.. לכל אחד המטרה שלו, אבל יש את הדרך שצריך לעבור. ואני חושבת הרבה על הדרך, כי אני שם במסע של ילדים רבים שעושים את הדרך הזו.
אז איך עוזרים לילד להתמיד?
1. אתם מכירים את הילד שלכם, מה החלומות שלו, התחביבים שלו. עזרו להם להבין לשם מה הם לומדים אנגלית. זה יכול להיות כדי להבין סרטים ושירים באנגלית או כי יש לילד שאיפות אקדמיות ועוד… אבל חשוב להזכיר את זה
2. פרקו את את המטרה הגדולה למשימות קטנות. סמנו אבני דרך שבהם חוגגים הצלחות קטנות. משהו כמו מספר מילים שרוצים להגיע אליו, שיר שיודעים ממש טוב ומבינים לעומק את המשמעות שלו. ספר שנצליח לקרוא מהתחלה ועד הסוף, נושא מסויים שלומדים ושהילדים ידעו לדבר עליו באנגלית וכד’…
3. עודדו את הילדים כשהם מצליחים. סביבה תומכת של משפחה ומורים יכולה לעשות את כל ההבדל. הילדים שלנו צריכים שנאמין בהם.
4. עודדו את הילדים גם כשקשה ונופלים. זוכרים את הסיפור שבו התחלתי את הפוסט? גם כשהילדים שלי נפלו, הם עדיין חיזקו את שרירי הידיים שלהם. העידוד שלנו יכול לשקף לילדים מחשבה חיובית. אנחנו יכולים להראות להם שגם בנפילה יש מאמץ.
5. סבלנות- הדרך ארוכה. אין מה לומר, צריך לקחת נשימה ולהבין את זה. להתייחס לכל פרק זמן של למידה לאימון ואפשר גם אימון קצר. גם בספורט אנחנו לא מתקדמים מאימון אחד פה ואימון אחד שם. דרושה כאן ההבנה שאנחנו בריצה למרחקים ארוכים והאימונים הם רבים.
אני מאמינה שהילדים שלנו צריכים אותנו בעיקר בליווי, שנעזור להם במוטיבציה, אבל גם ננחה אותם למסגרת של זמן ותרגול. הם חדשים כאן, לא תמיד מבינים את כוח ההתמדה, ההשפעה שלנו כהורים כאן היא חשובה ביותר.
ושרק נמשיך לפתוח בפני הילדים שלנו עולם של הזדמנות.