במהלך היום שלי אני פוגשת הרבה ילדים.
ילדים בתהליכי למידה.
יש ילדים שהתברכו בכך שלמידה עבורם היא דבר חיובי.
הם נהנים ללמוד, מרגישים מסוגלים, החומר ברור להם, הם עומדים בדרישות השיעור, מקבלים חיזוקים חיוביים – והכל זורם להם.
אבל יש גם ילדים אחרים.
כאלה שעבורם הלמידה היא אתגר.
אצל חלקם האתגר הזה הופך למאבק יומיומי,
ואצל אחרים – לוויתור מראש.
לצערי, יש ילדים שנשחקים לאורך השנים תחת תחושת אי מסוגלות.
אני חושבת על הילדים האלה לא מעט.
כי האתגר האמיתי בלמידה, בעיניי, הוא המחסום המנטלי.
אם נחשוב על זה רגע, ילדים נולדים סקרנים בטבעם.
רק תיזכרו בדרך שהם עשו בשנה הראשונה לחייהם.
זה מדהים:
– תינוקות לומדים לדבר – מזהים קולות, מתחילים להגיד “אמא” או “אבא”.
– הם רוכשים דע מוטורי – מיצור שלא זז הם מתחילים לזחול, ללכת, כמעט לרוץ.
– הם מפתחים ידע רגשי – לומדים לחייך, לבטוח, להבין רגשות.
– הם מגלים ידע חברתי – יוצרים קשר עין, מזהים קולות, מבחינים בין מוכר לזר.
– הם מפתחים חשיבה קוגניטיבית – חוקרים צעצועים, מזהים דפוסים וחפצים אהובים.
– הם צוברים ידע מרחבי – לומדים לנוע, להגיע ממקום למקום, לחקור את העולם.
וזה קורה בתוך שנה אחת בלבד.
אין מילים לתאר את עוצמת הלמידה הזו.
וזה קל לראות את ההתפתחות של תינוק כי הוא מתחיל מנקודת אפס,
אבל האמת היא שאנחנו לומדים מגוון של מיומנויות לאורך כל החיים.
עכשיו, חשבו על הילדים שלכם היום:
הם מדברים? רצים? מחייכים,צוחקים, משחקים?
כן, הם למדו המון מאז שנולדו!
והם מסוגלים ללמוד גם עכשיו.
אז למה לפעמים הלמידה בבית הספר מרגישה כל כך מאתגרת?
אולי זה בגלל חוויה לא טובה, שיעור שפספסו, קשב וריכוז או אפילו דיסלקציה.
יכולות להיות הרבה סיבות.
וכאן חשוב לעצור ולאפס את המצב והייתי מתחילה מתחושת הביטחון של הילד.
כשילד מרגיש שהוא יכול לשאול, לטעות, לא להבין –
וכשהוא יודע שיש מי שיקשיב, יתמוך ויאמין בו –
הוא יוכל להרגיש פנוי ללמוד.
כמו שהסביבה הייתה בטוחה עבורו כדי שיתחיל ללכת ולדבר ולהביע רגשות,
כך נרצה סביבת למידה בטוחה, מתאימה ומאפשרת את כל האלמנטים שמגיעים כשלומדים שפה חדשה.
סביבה בטוחה ונינוחה, שבה הוא יכול לסמוך עלינו ואנחנו יכולים להראות שאנחנו סומכים עליו.
אני מאמינה בכל ליבי שכל ילד מסוגל הרבה מעבר למה שהוא חושב.
גם אנחנו זקוקים למרחבים מאפשרים כדי לצמוח ולומדים כל יום מחדש.
ושרק נפתח בפני הילדים שלנו עולם של הזדמנות!
שושי.